Stolperstein מונחת בטקס קטן מול הבית האחרון שהאדם בחר מרצונו החופשי. קרובי משפחה, שכנים ותלמידים לעיתים קרובות משתתפים. השמות נקראים בקול, ולעיתים קרובות מניחים פרחים. לאחר מכן האבן מונחת בישור עם המדרכה, ולכן המבקרים מתכופפים כדי לקרוא אותה.
לפני הטקס
מתנדבים מקומיים חוקרים את חייו של האדם בארכיונים ומחפשים קרובי משפחה. הם מבקשים מהעירייה אישור, כי המדרכה היא שטח ציבורי. רק אחר כך אפשר להניח את האבן. המחקר בא קודם, והטקס הוא השלב האחרון.
איך הטקס מתנהל
אבן מונחת בטקס קטן. קרובי משפחה, שכנים ותלמידים לעיתים קרובות משתתפים. השמות נקראים, ולעיתים קרובות מניחים פרחים. במשך שנים רבות Gunter Demnig הניח בעצמו את רוב האבנים. האדם עומד במרכז הטקס: השם נאמר, ואחר כך האבן נשארת במדרכה.
האבן עצמה
אבן היא בלוק בטון בגודל של כ-10 על 10 על 10 סנטימטרים, עם לוחית פליז על גבו. הטקסט נחרט בפליז ביד, אות אחר אות. מאז 2005 האבנים נעשות ביד על ידי הפסל Michael Friedrichs-Friedlaender בברלין. בחוץ, הפליז מתכהה לחום ואחר כך לכהה. ברחובות סואנים, הנעליים מלטשות את האבנים. במקומות אחרים הן זקוקות לניקוי.
אחרי הטקס
כל אחד רשאי לנקות Stolperstein, ואין צורך באישור. השתמשו בחומר ליטוש לפליז על מטלית רכה, ולא ישירות על האבן, וליטשו שוב במטלית נקייה. אל תשתמשו בצמר פלדה או במברשות תיל, כי הן שורטות את הפליז. כרית ברכיים עוזרת. יש לנקות את האבנים לפחות פעם בשנה, ואם אפשר, לעיתים קרובות יותר. רבים מנקים אותן ב-27 בינואר, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, או ב-4 במאי, יום הזיכרון לחללים בהולנד. בגרמניה, 9 בנובמבר, יום השנה לפוגרומים של נובמבר 1938, הוא גם יום נפוץ לכך.
אם אבן ניזוקה, נגנבה או הוסרה בעבודות כביש, ספרו לקבוצת Stolpersteine המקומית או לעירייה, כדי שאפשר יהיה להחזיר אותה או להחליף אותה.
כדי למצוא את האבנים הקרובות אליכם, פתחו את המפה של Stolpersteine.app.
להמשך קריאה
איך חוקרים את האדם שמאחורי Stolperstein?
חפשו את השם, שנת הלידה והכתובת של אבן בארכיונים שמפורטים באתר הזה. אם מצאתם משהו חדש, שלחו אותו לקרן.
לאן אפשר לשלוח תמונה או סיפור על Stolperstein?
שלחו תמונה, סיפור או תיקון על אדם שמופיע על Stolperstein לכתובת [email protected]. המפה יכולה להציג את התמונה יחד עם האבן.
למה מינכן אינה מתירה Stolpersteine?
מינכן אינה מתירה Stolpersteine בשטח ציבורי. המבקרת הידועה ביותר, Charlotte Knobloch, מתנגדת לכך שהשמות מונחים במקום שבו אנשים הולכים.




