איך מתנהגים ליד Stolperstein?

מותר לעצור, לקרוא את הטקסט ולהטות את הראש כדי לעשות זאת. Stolpersteine מונחות בישור עם המדרכה, ולכן אפשר לקרוא את השם רק בהתכופפות. צילום האבן הוא דבר רגיל, כמו בכל אנדרטה ציבורית. בטקסים השמות נקראים בקול ולעיתים קרובות מניחים פרחים, ואתם רשאים להניח פרחים באותו אופן על אבן שאתם מבקרים בה.

למה מתכופפים

האבנים מנציחות אנשים שנרדפו על ידי הנאצים בין 1933 ל-1945, וגם אנשים ששרדו, למשל מפני שנמלטו או התחבאו. האמן הגרמני Gunter Demnig אומר שנכשלים עם הראש ועם הלב, לא עם הרגליים. כל אבן היא בלוק בטון בגודל של כ-10 על 10 על 10 סנטימטרים, עם לוחית פליז על גבו. הכיתוב מתחיל בדרך כלל ב“HIER WOHNTE” בגרמנית, ב“HIER WOONDE” בהולנדית או ב“ICI HABITAIT” בצרפתית, שכולם פירושם “כאן גר”. אחריהם מופיעים השם, שנת הלידה ומה שקרה. על חלק מהאבנים כתוב במקום זאת “כאן עבד” או “כאן למד”. בהולנדית אומרים לעיתים קרובות struikelsteen.

Demnig מצטט לעיתים קרובות אמירה מן התלמוד: אדם נשכח רק כאשר שמו נשכח. קריאת הטקסט היא מטרתה של האבן.

הליכה ליד אבן

עמידה על אבן או הליכה עליה בטעות אינן נחשבות בפרויקט לעבירה. רוב האנשים פשוט עוקפים את האבנים ברגע שהם מבחינים בהן. יש הרואים בצורה בעיה, מפני שהשמות מונחים על הקרקע שבה אנשים הולכים. התומכים עונים שההליכה לא מבטאת חוסר כבוד, שההתכופפות כדי לקרוא היא עצם העניין, ושקרובי משפחה רבים מבקשים את האבנים בעצמם.

ניקוי

כל אחד רשאי לנקות אבן, ואין צורך באישור. פליז מתכהה לחום ואחר כך לשחור בחוץ, ולכן יש לנקות את האבנים לפחות פעם בשנה, ואם אפשר, לעיתים קרובות יותר. מדריך הניקוי מסביר איך.

מי מבקש אבן

האבנים מבוקשות ומשולמות על ידי אנשים פרטיים וקבוצות מקומיות, כמו קרובי משפחה, תושבים, בתי ספר וחברות היסטוריה מקומיות. העירייה חייבת לתת אישור, כי המדרכה היא שטח ציבורי.

חפשו במפה כדי לראות מי מונצח בכתובת קרובה אליכם.